<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית ראשון שער שני</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ליבן סכין באש לכתחילה לא ישחוט בו. ואם שחט יש מי שאומר ששחיטתו כשירה, שחדודה קודם לליבונה ובית השחיטה מרחיב ואינו נוגע בצדדין. במה דברים אמורים בשידע קודם ששחט שהוא מלובן, אבל לא ידע שחיטתו פסולה, מתוך שלא ידע חוששין שמא לא נזהר ונגע בצדדין ונשרפו. ויש מי שאומר שאפילו ידע ואפילו עבר ושחט שחיטתו פסולה, אע"פ שחידודו של סכין קודם לליבונו חוששין שמא נגע ואין סומכין על זהירותו בכך. וכן נראין הדברים.
סכין שהוא ממשמשי ע"ז, אם חדשה היא שלא חתך בה בשר אלא ששבר בה לפניה מקל וכיוצא בזה מותר לשחוט בה בהמה בריאה לפי שהוא מקלקל, אבל לשחוט את המסוכנת אסור שמתקן הוא ונאמר [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומה מן החרם. עבר ושחט יוליך הנאה לים המלח והרי היא לאחר כן מותרת לו. כמה שיעור הנאה זו, כדי שכר סכין לשחוט בו. היתה ישנה שחתך בה בשר הרי זה צריך לקלוף בית טביחתה ואע"פ שאינה בת יומה, ששומן האיסור הנדבק בדופני הסכין אינו נפגם ונבלע הוא בכותלי בית השחיטה. שפה או נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים אינו צריך קליפה ואפילו הסכין בן יומו, שאין בית השחיטה רותח גמור שיפליט מה שבתוך הסכין ויבליענו בבשר. וכן הדין בשוחט בסכין של גוים, אם לא שפה לא ישחוט בה ואם שחט צריך קליפה. ויש אומרים שאינו צריך אלא הדחה ושפשוף גדול כדי להסיר שומן האיסור שנדבק ממנו לכותלי בית השחיטה. ויראה לי שהראשון עיקר.
<h2>דף ח:</h2>
הרוצה לשחוט בסכין ששחט בה טריפה או נבילה כיצד הוא עושה, מקנחו בסמרטוט קשה כדי להסיר שומן הטריפה שנדבק על פני הסכין או מדיחה אפילו במים צוננין ודיו. שחט בה עד שלא הדיח ועד שלא קנח דינו כדין שוחט בסכין של גוים, יש אומרים קולף מקום השחיטה ויש אומרים מדיח ומשפשף היטב עד כדי שיוסר שומן הטריפה הנדבק בכותלי בית השחיטה.
<h2>דף י.</h2>
בדק סכין ושחט ונמצאת פגומה שחיטתו פסולה, שהרי פגומה לפניך ובהמה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה. במה דברים אמורים בשלא שיבר בה עצמות לאחר שחיטה, אבל שיבר בה עצמות [לאחר שחיטה תולין פגימה זו בשבירת עצמות אלו ושחיטתו כשירה. לא שיבר בה עצמות] אע"פ שנגע בעצם המפרקת אין תולין בו להקל, שאין העצם פוגם דרך הולכה והבאה.
<h2>דף י:</h2>
שחט בהמות הרבה ונמצאת סכינו פגומה לאחר שחיטת כולן, אפילו הראשונה פסולה, חוששין שמא בעור הראשונה נפגמה. לפיכך צריך לבדוק בין כל אחת ואחת בדיקה יפה כדי שלא תאסר אלא אותה שנמצאת סכין פגומה לאחריה. לא בדק בין כל אחת ואחת ונאבד הסכין הרי כולן כשירות. ולא עוד אלא אם שיבר עצמות לאחר שחיטת כולן ונמצאת פגומה כולן כשירות, לפי שמעמידין סכין על חזקתו עם חזקת כשרות הבהמות שהן שחוטות לפנינו כראוי. ויש אוסרין את כולן חוץ מן הראשונה, דחוששין להחמיר שמא נגע בעצם מפרקתה של ראשונה ונפגם. וזו חומרא יתירה היא. והורו רבותיי שאם נגע בבירור בעצם המפרקת, בזו חוששין לכל אותן שבאו לאחר נגיעתו בעצם המפרקת. יש מרבותיי שהורו שכל שנמצאת פגומה אע"פ ששיבר בה עצמות שחיטתו פסולה אלא אם כן יש בסכין כדי שיעור שני צוארין דאיפשר שאפילו נפגם בעור שמא לא פגעו סימנין בפגימה, אבל אין בסכין כשיעור זה אין תולין בזה להקל. ולא יראה לי כן. סכין שנפלה על גבי קרקע קשה או על גבי אבנים הרי זה כמי ששיבר בה עצמות. במה דברים אמורים בשנודע שנפלה על חודה אבל אם לא נודע לא. זה הכלל אין תולין להקל אלא בששיבר עצמות וכיוצא בזה.
<h2>דף טו:</h2>
בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והשינים והציפורן מפני שהן חונקין. עבר ושחט באחד מכל אלו שחיטתו פסולה. במה דברים אמורים בשני שינים, שהרוחק שיש בין שן לשן נידון כפגימה לפי שהוא חונק, אבל בשן אחת שוחטין בה לכתחילה, והוא שתהיה תלושה אבל במחוברת שחיטתו פסולה. וכן הדין בציפורן שלא פסלוה לשחיטה אלא במחוברת לפי שאין שוחטין במחובר כמו שיתבאר, אבל ציפורן התלושה שוחטין בה לכתחילה. מגל קציר הוא שיש בו פגימות הרבה ופגימותיה כולן מסוכסכות ונוטות לצד אחד, ואע"פ כן אם שחט בו אפילו הוליך ולא הביא שחיטתו פסולה, כיון שיש בו פגימות הרבה חוששין שמא השיב ידו אחור מעט ונאחז אחד מן העוקצין בסימנין וקרע. אבל סכין שאין בה אלא פגימה אחת, אם אוגרת משתי רוחותיה שחיטתו פסולה והרי היא נידונת כמגירה, מה טעם, בין שהוליך ולא הביא בין שהביא ולא הוליך לעולם הוא פוגע בפגימה וקורעת. היתה מסוכסכת, אם עוקץ הפגימה נוטה כלפי זנב הסכין והוליך ולא הביא שחיטתו כשירה, לפי שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפגעו בסימנין, ואם עוקץ הפגימה נוטה כלפי הראש והביא ולא הוליך שחיטתו כשירה. מגל יד הוא שצדו האחד סכין וצדו השני מגל, לפיכך אם שחט בצד הפגימות שחיטתו פסולה ואפילו הוליך ולא הביא, אבל בצדו השני שהוא עשוי כסכין, לכתחילה לא ישחוט גזירה צידו האחד משום צידו השני, עבר ושחט שחיטתו כשירה. הוחלקו שיניה שוחטין בה בכל צד, אין גוזרין הוחלקו משום לא הוחלקו. כמה שיעור הפגימה שפוסלת השחיטה, כל שהוא. ובלבד שתחגור כל שהוא ואפילו כחוט השערה, אבל אם אינה אוגרת כלום אין זו פגימה ואינה פוסלת השחיטה, שאין זה אלא כראש השיבולת שנראה כאוגר ואינו. ויש מי שהורה ששיעור הפגימה כפגימת המזבח, ופגימת המזבח כדי שתחגור בה ציפורן.
בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. במה דברים אמורים בתלושין אבל במחוברין לקרקע לא ישחוט, שאין שוחטין במחובר לקרקע בין במחובר מעיקרו בין תלוש ולבסוף חברו ואפילו לא בטלו. שחט במחובר מעיקרו שחיטתו פסולה. שחט בתלוש ולבסוף חברו ובטלו, יראה לי ששחיטתו כשירה. ויש מי שאוסר. שחט בתלוש ובסוף חיברו ולא בטלו שחיטתו כשירה. במה דברים אמורים בשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה, אבל צואר בהמה למעלה כיון שהסכין נעוץ בכותל שחיטתו פסולה. ולא מחמת איסור חיבורו, אלא חוששין שמא תכביד הבהמה על הסכין ונמצא שוחט בדריסה. ולפיכך אפילו נעצו בקורה התלושה ושחט בו, כל שהצואר למעלה שחיטתו פסולה כמו שאמרנו. ויראה לי שאפילו אמר בריא לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה. במה דברים אמורים בבהמה אבל בעוף הקל שחיטתו כשירה. ויראה לי שלא בכל עוף הכשירו אלא בעוף הקל כתרנגולין, אבל בעוף הגס כאווזין וכיוצא בהן שחיטתו פסולה שאף הן מכבידין כבהמה.
<h2>דף יז:</h2>
הטבח צריך שיבדוק סכין קודם שחיטה. לא בדק לא ישחוט בו שמא פגום הוא. ואע"פ שדעתו לבודקו לאחר שחיטה לא ישחוט בו, שסתם סכינין אינן יפין לשחיטה, שמא ישכח מלבדוק אחר שחיטה והרי זה כאוכל נבילה. עבר ושחט ונמצאת סכינו יפה שחיטתו כשירה. כיצד בודקו, בודקו בדיקה יפה לאט ובכוונת הלב, שפגימת כל שהוא קרוב שלא ירגיש בה אם יפנה לבו לדברים אחרים. ובודקו בבשר ובציפורן ומשלש רוחותיו. ובודקו על הדרך הזה דרך הולכה והבאה, שמא פגימה מסוכסכת יש בו ולא תמצא אלא בדרך הולכה והבאה. בדק סכין ושחט צריך לבודקו אחר שחיטה. אע"פ שסכין עומד בחזקתו עד שיודע שנפגם, אין סומכין על חזקה זו כל שהוא לפנינו, פעמים שהוא נפגם בעור והוא לא ידע. לא בדק אחר שחיטה ונאבד הרי זה בחזקתו ושחיטתו כשירה. לא בדק אחר שחיטה והצניעו ולאחר זמן שחט בו, אע"פ שלא בדקו עכשיו ונאבד שחיטתו כשירה, אין חוששין שמא עם עמידתו נפגם מעצמו. לפיכך הטבח צריך שיהא לו סכין מיוחד לשחיטה כדי שלא יחתוך בו בשר, פעמים ישחוט ואחר כך יחתוך בשר, כסבור הוא שלא נפגם שאין הבשר מצוי לפגום כדרך שאין הסימנין פוגמין, ופעמים יגע בעצמות שבבשר ונפגם והוא לא ידע, ויצניענו בחזקת שהוא בדוק ואחר כך ישחוט בו בלא בדיקה ונמצא שוחט בסכין פגומה.
<h2>דף ל:</h2>
כמה יהא בסכין ויהא ראוי לשחוט, אפילו באוזמל קטן. ובאוזמל שאין לו קרנים. וכמו שבארנו בדרסה דינין אלו כל הצורך.
